פסק דין
1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, לפיו נדחתה רובה המכריע של תביעת המשיבה, למעט חיוב המבקשת 1 לשלם למשיבה סך של 1,500 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לה על פי הנטען בגין הפקדת המחאות שמסרה בידי המבקשת, בניגוד לסיכום שבין הצדדים.
2. רקע התביעה אשר הוגשה במקורה כנגד שתי המבקשות, הינו תיקון רכבה של המשיבה במוסך המבקשת. במסגרת זו הפקידה המבקשת בידי המשיבה בחודש אוגוסט 2012, שתי המחאות שזמן פרעונן דחוי ליום 14.10.12, זאת על מנת שיהיה סיפק בידה לקבל את התשלום מחברת הביטוח אותה תבעה בגין הפגיעה. לטענת התובעת הופקדו ההמחאות במועד פרעונן, קודם שקיבלה את הסכום מחברת הביטוח ובכך נגרם נזק לשמה הטוב בבנק ונמנע ממנה לעבור לבנק אחר. כן הוחלפו חלפים שלא לצורך וכן שולם על ידה סכום של 751 ₪ בגין פנס שלא ניזוק כלל. בגין כל האמור העמידה תביעתה כנגד המבקשות על סך של 32,000 ₪, תוך שתבעה במסגרתה הן את המוסך והן את רעייתו של מנהל המוסך – המבקשת 2.
3. בית המשפט קמא דחה במלואה את התביעה כנגד המבקשת 2, וכן מצא לנכון, בעניינה של המבקשת 1 לדחות את רוב רובם של מרכיביה, לרבות הטענות בדבר החלפת חלפים שלא לצורך, תשלום יתר בגין פנס, הסדר תשלום שונה עם חברת הביטוח מההסדר שנקבע (שוטף +60). עם זאת מצא לנכון לפסוק סך של 1,500 ₪ בגין רכיב עגמת הנפש הנטענת.
פסק דינו של בית המשפט קמא הוא נושא הבקשה שלפני.
4. תמצית טענות המבקשות היא, כי המדובר בתביעה שלא הוכחה כלל, במצב דברים בו מצד אחד קיבלה המשיבה גם את תיקון רכבה וגם את הסכום מחברת הביטוח ואילו המשיבה, אשר תיקנה את הרכב, לא רק שלא קיבלה את תמורת התיקון מהמשיבה או מחברת הביטוח, אלא שגם מוכפשת בלא עוול בכפה. לטענת המבקשות, עד מועד הגשת בקשת רשות הערעור (ובמסגרת הדיון שנערך לפני הבוקר הסתבר שעד היום), לא קיבל המוסך את תמורת התיקונים שביצע עבור המשיבה, אף לא חלקם, והמשיבה עושה כל שלאל ידה להתחמק מהתשלום. עוד טוענות המבקשות, כי משדחה בית המשפט קמא את התביעה כנגד המבקשת 2, שומה היה עליו לחייב את המשיבה בהוצאותיה, דבר שנמנע מלעשות. כן טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט קמא בנותנו אמון בגרסת המשיבה, תוך שמוכח מהמסמכים, כי לא נכונה טענתה בדבר אי יכולתה לעבור לבנק אחר, שכן השיקים נמשכו מבנק מסד ואילו החשבון עליו מדובר היה בבנק הדואר. באשר לטענת המשיבה כי השיקים הופקדו בטרם קיבלה את התשלום מחברת הביטוח, טוענות המבקשות, כי שגה לעניין זה בית המשפט קמא בקביעתו, הן לעניין היפוך נטל הראיה והשתתו על המבקשות במקום על המשיבה, והן בעצם העובדה כי לא הוכחה טענה זו כלל.
5. תגובת המשיבה נתבקשה ונתקבלה. בתגובתה המשתרעת על פני לא פחות מ – 20 עמודים ו-122 סעיפים (!), מתפרשת המשיבה ומרחיבה את היריעה לשאלות שכלל אינן בתחום המחלוקת הרלוונטית לענייננו (כגון טענות לניהול מוסך ללא רשיון עסק וללא היתר ממשרד התחבורה, שומת נזיקין בניגוד לצו פיקוח על מצרכים ושרותים, פרסום מטעה בעיתונות בניגוד לחוק הגנת הצרכן, כריתת עסקה עם צד ג' (בן זוגה של המשיבה – מר יוסי ביטון, ללא ידיעתה וללא הרשאתה, טענות יריבות והעדר עילה, טענות מדיני שטרות, מדיני הנזיקין, טענות למחלוקות עם לקוחות אחרים שאינם קשורים כלל לעניין זה ועוד).
6. לגופם של דברים, תמצית טיעוניה היא כי הכספים שהועברו אליה מחברת הביטוח נמסרו על ידה למר יוסי ביטון – בן זוגה, שהיה מוטב בפוליסת הביטוח ונוכח העובדה כי עסקת היסוד לא התגבשה מולה, לא היה למבקשות כל זכות לקבלת כספים ממנה ועליהן לפנות למר ביטון. כן טוענת היא כי לא חתמה על ההמחאות וכי המבקשות באחריותן גרמו נזקים העולים לעין ערוך על סכום ההמחאות שהן אוחזות.
7. במהלך הדיון שנערך לפני הבוקר, אישרה המשיבה כי קיבלה מחברת הביטוח את סכום התיקון במלואו (למעט השתתפות עצמית) עוד לפני למעלה משנה (17.10.12), שלושה ימים לאחר הפקדת השיקים שמסרה למוסך המבקשת (14.10.12), וכי לא זו בלבד שלא שילמה למוסך את שכרו, אלא שגם לא החזירה את הכסף שקיבלה לחברת הביטוח עימה היא מצויה "בדין ודברים" (כהגדרתה), על רקע טענותיה להפנייתה למוסך חסר רשיון עסק. (לעניין זה יוער, כי עפ"י הצהרת ב"כ המבקשות, אין לטענה זו כל שחר ולמוסך רשיון משרד התחבורה כדין). מכל מקום, הכסף נמסר על ידה כאמור לבעלה, אשר עשה בו שימוש לצרכים אחרים.
8. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ותגובה לה על נספחיהן, בפסק הדין וכן בפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, מצאתי כי יש מקום ליתן רשות לערעור, לדון בו ולקבלו, מהנימוקים הבאים:
אין מחלוקת כי המבקשת 1 ביצעה את תיקון רכב המשיבה, בהתאם לחוו"ד שמאי שמונה על ידי חברת הביטוח, שסכומיו נקבעו אף בחוות הדעת (ס' 9 לפסה"ד). המשיבה אף אישרה שקיבלה את מלוא הפיצוי מחברת הביטוח שלה (עמ' 2 ש' 2 ועמ' 4 ש' 21 לפרוט' מיום 9.4.13 וכן בדיון לפני עמ' 2 ש' 14). בנסיבות המפורטות לעיל בהן קיבלה המשיבה את השירות מהמבקשת וכן הוחזר לה כספה על ידי חברת הביטוח, לא נראה לי סביר, כי המבקשת תיוותר ללא תמורת עבודתה ולא זו בלבד, אלא שתאלץ אף לשלם נזק ערטילאי כביכול של המשיבה, שלגביו אתייחס להלן.
עיון בכתב התביעה וכן בעדות המשיבה ובעלה מלמד, כי המדובר בנזק ערטילאי, שעניינו הוגדר כ"תדמיתי", כמו גם העדר יכולתה לעבור לבנק אחר (או אפילו רצונה בכך) וספק בעיני אם הוכח כלל על ידה. מכל מקום לא מצאתי להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט הדיוני בעניין זה.
מאידך, משנדחתה התביעה כנגד המבקשת 2, זכאית היתה לפסיקת הוצאותיה, דבר שמשום מה לא נעשה. משנה תוקף יש לאמור, משמצא בית המשפט קמא לדחות את חלקה הארי של תביעת המבקשת (למעלה מ – 30,000 ₪ מתוך 32,000 ₪), אשר נראה לי בכל הכבוד הראוי, כי היתה מוגזמת בכל קנה מידה ובלתי מידתית בעליל לנזק הנטען, שלטעמי קיים ספק כאמור אם הוכח כלל לכשעצמו.
גם לגופם של דברים, משנמסרו שיקים לפקודת המוסך ומשביצע המוסך את התיקון הנדרש, ואף אם אקבל את הטענה כי במועד פרעונם טרם שילמה חברת הביטוח את הסכום לידי המשיבה, הרי שלא ניתן להסיר את האחריות לפניה נוספת מצדה של המבקשת למוסך, על מנת לוודא כי השיקים שמסרה לא יופקדו בטרם יתקבל הסכום מחברת הביטוח. המבקשת וכן בעלה מר ביטון חדלו מעשות כן, ובנסיבות אלה, לא ראוי היה לטעמי להטיל את האחריות לכך בלעדית על המוסך.
זאת ועוד, לא ברורה לי טענת המשיבה ונסיונה המובהק להרחיק עצמה מהאירועים, עליה הרחיבה ארוכות גם בתגובתה לבקשת רשות הערעור וגם בהשלמת טיעוניה לפני, בדבר העדר יריבות, אי מעורבותה כלל בעיסקה, אי ידיעתה עליה, העברת הכסף מחברת הביטוח לחשבון בעלה מר יוסי ביטון (אשר מתברר כי לא כך היה, אלא הכסף שהתקבל הועבר אליו ממנה) ועוד, זאת משהוברר כי הרכב נשוא תיקון שבמחלוקת הינו רכב הרשום על שמה של המבקשת ומוחזק בלעדית על ידי בעלה – מר יוסי ביטון, אשר נטל, כך על פי טענתה התמוהה את השיקים, ללא ידיעתה וללא הסכמתה. עניינים אלה על המשיבה היה להוכיח, ומעיון בחומר שהוצג לפני, חדלה מעשות כן. לעניין זה מן הראוי להעיר, שגם קיום הסכם, כמו גם הגשת תביעה יש לעשות בתום לב, ולא נחה דעתי, כי תום לב אופף את עניינה של תביעה זו. זאת ועוד, בנוסף לספק שבעיני לגבי הנזק שנגרם כביכול למשיבה בגין הפקדת השיק במועד פרעונו, שלושה ימים קודם קבלת סכומי הביטוח, יש כמובן להוסיף שלא יעלה על הדעת, כי המשיבה תאחוז את המקל משני קצותיו: תקבל את מלוא תמורת התיקון שבוצע ברכבה מחברת הביטוח מחד, ומאידך – לא תעביר את הסכום אותו היא חייבת למוסך נותן השירות, זאת משך למעלה משנה לאחר שהתקבל התשלום לידה, ותוך שמעבירה אותו לבעלה לצורך עשיית שימושים אחרים בו.
9. במכלול האמור סבורני, כי הגם שניתח בית המשפט קמא כראוי את העובדות נושא התיק שלפניו ובדין דחה את חלקה הארי של התביעה שהוגשה לו, שגה בפוסקו סכום פיצוי כאמור, בלא לאזן זאת אל מול משמעות תביעה מוגזמת שאינה מבוססת כראוי ואשר נדחתה ברובה המכריע, ובלא לפסוק הוצאותיה של המבקשת 2, אשר הוספה לכתב התביעה שלא בצדק.
10. בנסיבות אלה, החלטתי שלא להתערב בפסיקתו של בית המשפט בנושא הפיצוי שפסק (הגם שספק בעיני אם היה מקום לפסוק כן מלכתחילה. עם זאת, נוכח דחיית התביעה במלואה נגד המבקשת 2, היה מקום לפסוק הוצאותיה ובהתאם מתקבלת הבקשה בעניינה והנני מחייב איפוא את המשיבה בתשלום הוצאותיה בסך של 2,500 ₪.
11. כמו כן ובשים לב להיקף תגובתה של המשיבה והטיעונים שהועלו בו, ולעמדתה בדיון שלפני, בו חזרה על טיעוניה והמשיכה להרחיק עצמה באופן תמוה ושאינו מתקבל על הדעת ממעשי בעלה (שהיה נוכח עימה בעת הדיון), מהעובדה שהרכב שייך לה ומעובדת היות השיקים שנמסרו למוסך מחשבונה ובחתימתה, כמו גם קבלת הכסף מחברת הביטוח על ידה, החלטתי לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות המבקשת בהליך זה, אם כי לפנים שורת הדין ומתוך התחשבות בעובדה כי המשיבה אינה מיוצגת, אעשה זאת על דרך הצמצום וההפחתה ואעמידם על סך של 3,500 ₪ בלבד.
12. למותר לציין, כי אין בהליך שלפני משום פגיעה בזכותה של המבקשת להמשיך בהליכי גביית החוב שלא שולם, בהתאם לשיקול דעתה במסגרת המשפטית המתאימה לכך.
ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ד, 19 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.